פרשת כי תבוא - כשיש קשיים בזוגיות
מה עושים כשהיחסים חורקים, ואיך זה קשור לפרשת השבוע?
כשמתחילה מתיחות וצצות מריבות (או שתיקות מעיקות) בין בני זוג, יש כל מיני מנגנונים שנכנסים לפעולה כדי להחזיק את הקשר.
יש את ה"מקל" – הפחד מפירוק החבילה, על כל המחירים והמשמעויות שלו: האם נכשלנו? מה יגידו? איך נסתדר כלכלית? מה יהיה עם הילדים? והבדידות שאחרי. לא מעט זוגות בוחרים לעבוד על שלום בית פשוט כי האיום של הגירושין כבד ומפחיד מספיק כדי להחזיר אותם לשולחן.
יש גם את ה"גזר" – התמריץ החיובי: מה אני מרוויח/ה מהקשר הזה? איך הוא מיטיב את חיי ומפתח אותי?
אבל כדי להחזיק קשר אמיתי, צריך כלים עמוקים יותר ממקל וגזר.
אחד הכלים החזקים הוא לחזור לנקודת ההתחלה: להיזכר למה בחרנו זה בזו מלכתחילה. להיזכר בתכונות שגרמו לנו להתאהב, בצדדים שגרמו לנו לרצות להתחייב, ובאדם הטוב שנמצא שם מתחת לקליפות השגרה וערימות העצבים. לפעמים צריך פשוט נוסטלגיה חיובית – להיזכר ברגעים ובצמתים שבהם בן או בת הזוג התגלו במיטבם.
וכמובן, תמיד "יפה שעה אחת קודם" – עדיף להשקיע הרבה לפני שהמשבר מגיע: בתחזוקה יומיומית, בטקסים קטנים של אהבה ונתינה, בתיאום ציפיות מתמיד ובאומץ לבקש זה מזה את מה שצריכים.
ומה הקשר לפרשת 'כי תבוא'?
הפרשה סוגרת את החלק הרשמי של הברית בספר דברים, ומציגה אלמנטים שנועדו לשמור על הקשר שלנו עם הקב"ה.
החלק הבולט והמטלטל הוא כמובן ה"מקל" – פרק התוכחה והקללות, שמבהיר היטב למה לא כדאי להפר את הברית. לצדו מופיע גם ה"גזר" – הברכות הנפלאות שמובטחות למי שישמור עליה.
אבל עוד לפני הברכות והקללות, הפרשה יורדת לעומק המהות של הקשר. היא מזכירה לנו את עצם הזכות והערך הפנימי: להיות עם סגולה, הידיעה שה' הוא אלוקינו ואנחנו עמו – קשר של קדושה, תהילה, שם ותפארת. שווה לשמור על הקשר הזה פשוט כי הוא יקר וייחודי בפני עצמו.
בנוסף, התורה מעניקה לנו טקסים וכלים יומיומיים כדי לזכור מאיפה באנו ומה קיבלנו:
מקרא ביכורים: טקסט של הכרת תודה שנועד להיות נוכח ומעוגן בחיים (הרבה יותר ממעמד הברכה והקללה החד-פעמי). גם היום, כשאין מקדש, אנחנו פוגשים את "ארמי אובד אבי" בליל הסדר – ערב שמטרתו להזכיר לנו מי היינו, איפה היינו בלי הקשר הזה, ועל מה אנחנו מודים. לרשימת התודות הזו מצטרפים גם נס הקמת מדינת ישראל, השיבה לארץ, תחיית השפה העברית והפלא של בניית החברה הישראלית יחד.
וידוי מעשרות: כלי מדויק של בדיקה עצמית, תיאום ציפיות, והיכולת לפנות ל"צד השני" ולבקש: "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ... וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ".
לא תמיד קל להיות עובדי ה'. בעתות של הסתר פנים, לפעמים קשה להחזיק באמונה ובקשר.
אבל התורה פורסת בפנינו שלל דרכים לשמר ולטפח את הברית: לא רק מתוך יראת עונש או ציפייה לשכר, אלא מתוך הכרת הטוב, זיכרון השורשים והערכה עמוקה למה שהקשר הזה מעניק לחיינו בכל יום מחדש.
תגובות
הוסף רשומת תגובה