פרשת שופטים - בין צדק לצדקה ובין הזכות לתת לזכות לקבל
אני לא סוציאליסטית, אבל אני כן שמחה שאני חיה במדינה שמשקיעה ברווחה. אני שמחה שהמדינה משקיעה כסף לא רק במה שהכרחי (בטחון חוץ ופנים ותשתיות) אלא גם במערכת חינוך ורפואה, בחופשות לידה ועידוד תעסוקה וברשת בטחון למי שמזלו לא שפר עליו. אני מודה שאני גם שמחה שהמדינה משקיעה בתורה ובתרבות. [כמובן, זה לא אומר שאני מסכימה על הדרך שבה היא עושה את כל הדברים הללו...]
במה אני לא שמחה? בזה שאנשים חושבים שהדברים הללו מובנים מאליהם. בזה שהם חושבים שזה "מגיע להם". בחלק מהדברים, אכן זה מגיע. בסוף, המיסים מממנים את הדברים הללו. הם יוצאים מהכיסים שלנו.
אבל, כידוע, זה לא יוצא מכל הכיסים באופן שווה. ולכן, זה לא בדיוק זכויות יסוד, אלא הרבה מאוד צדקה ציבורית. אנשים אוהבים לקרוא לזה 'צדק חלוקתי', כי לא אוהבים לקרוא לזה 'צדקה'.
ההלכה אכן מכירה בזה שצדקה מן המעלה הגבוהה היא כזו שאדם לא מרגיש בה, שלא מרגיש שהוא מקבל צדקה. וזה יפה ונכון, אבל זה נכון כשאדם מועסק כדי לתת לו כסף, או מקבל הלוואה, אבל לא כשהוא מתחיל לראות בכל ההטבות זכויות, ולכל צדקה הוא מוצא הצדקה. כי השלב הבא זה כשמחליטים לא לתת לך, ואז עולה זעקת הנגזל: למה הפחיתו מהקצבאות? למה צריך פתאום לשלם על מעונות? למה הישוב שלנו לא קיבל זיכוי מס כמו הישובים האחרים?
כשמסתובבים בעולם בתחושת מגיע לי, יש הרבה פחות הכרת הטוב, והרבה פחות יכולת התגמשות להסתדר עם המציאות.
(עם כל זה, אני חושבת שכשיש מדיניות מסוימת ורוצים להחליף אותה, צריך לתת לאנשים זמן להסתגל).
הפרשה שלנו מדברת על זכויות שמוקנות לכהנים: "וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם... הזרוע, הלחיים והקבה". לכאורה, מגיע להם. הם עושים את שליחותנו ושליחותו של מקום. הם לא קיבלו נחלה. אלו הזכויות המוקנות להם מלידה.
ובכל זאת, צריך לשים לב לניסוח: "מאת זבחי הזבח... ונתן לכהן". מי שזובח נותן לכהן. זוהי נימה אחרת לגמרי ממה שנמצא בפסוק אודות בני עלי שמרפרר לפסוק הזה: "ומשפט הכהנים את העם... ובא נער הכהן... כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן...". אלו הכהנים המושחתים, שהנביא מנבא להם שבסופו של יום יצטרכו להתחנן לקבל פת לחם.
כי העובדה שהתורה מצפה מאנשים לתת, לא אומרת שלאנשים יש זכות לקחת.
יש כאן איזון עדין בין הרצון לתגמל עבודת קודש, ולדאוג לחלשים (שאולי הם פריווילגים בתחומים אחרים), לבין דורסנות ששוכחת את השליחות והשותפות, ורק דורשת זכות מתוך בעלות.
אני מתפללת שגם אני אדע להעריך את החסד של מדינת ישראל, ושהקבוצות השונות כאן ישמחו יותר לתת מאשר ידרשו לקחת.
תגובות
הוסף רשומת תגובה