פרשת נח - הפה שאסר הוא הפה שהתיר

כשהגמרא במסכת ביצה דנה בשאלה האם דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו, היא מביאה כדוגמה את הציווי להגיד לעם לשוב לאהליהם לאחר מתן תורה. למרות שהיה ניתן להניח שהאיסור לקרב אל אשה מוגבל עד מתן תורה והותר מרגע שניתנה התורה, היה צריך להגיד לאנשים לשוב לאהליהם. הגמרא אומרת שהדוגמה הזו לא מספיקה, בגלל שאולי לא היה כאן רק היתר של האיסור אלא גם ציווי מפורש על מצוות עונה.

אפשר להוסיף על דברי הגמרא, שהעם היה צריך ציווי מפורש לחזור לנשים, לא בגלל הציווי לפרוש מהן לפני מתן תורה, אלא בגלל החוויה הגדולה של מתן תורה. הרי משה לא חזר לאשתו ("ואתה פה עמוד עמדי"), ואולי גם העם ישאר בתוך החוויה הרוחנית הגדולה הזו ולא ירצה לחזור לעניינים שבגוף, ולכן ה' צריך להדגיש, שצריך לחזור עם התורה יחד לאהלים - הגברים עם הנשים.

נראה שדבר דומה קורה בסיפור של נח. רש"י למד מהציווי (ו' יח): "וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ" שהיו צריכים להכנס לתיבה הגברים בנפרד והנשים בנפרד, כלומר שבזמן שהעולם בצער, צריך לנהוג בפרישות. ואכן: (ז) "וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל".

לבסוף, לאחר המבול ה' מצווה (ח' טז): "צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ". לכאורה, הדבר שבמנין הותר - נח צריך לחזור לאשתו והיא אליו, והבנים ונשותיהם צריכים להתאחד גם.

מה שמפתיע זה התיאור של מה שקורה בפועל (ח' יח): "וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ". הם יוצאים בנפרד. האם התרגלו? האם חושבים שהעולם כולו בצער? האם הם מפחדים להביא ילדים לעולם כזה? האם הם פחות דורשים את דבר ה' ממה שאנחנו?

בפרק ט' ה' כבר אומר להם באופן מפורש (א): "וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ:" ולמקרה שלא היה ברור שזו לא רק ברכה, אלא גם אמירה (כמו גם לאדם הראשון) הוא חוזר בהמשך (ז): "וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ:".

היציאה מהתיבה אחרי המבול נועדה כדי להתחיל חיים מחדש, אחרי שהחיים הקודמים השחיתו והושחתו. מתן תורה נועד כדי להתחיל חיים מחדש, עם קדושה ובברית עם הקב"ה. חיים חדשים עם האשה אשר אהבת, או עם האיש אשר אהבת, על בסיס מחודש של אהבת ה' ויראתו.