פרשת לך לך - והבעייתיות של פונדקאות
הפונדקאית הראשונה בתנ"ך היא למעשה הגר, והיא ממחישה את חלק מבעיות הפונדקאות. הבעיה הראשונה - פונדקאות היא למעשה סוג של עבדות. אמנם באופן רשמי התורה מתנגדת רק לעבדות של יהודים ("כי לי בני ישראל עבדים"), ולא יוצאת באופן מובהק נגד מוסד העבדות. וכך גם לאבות היו עבדים ושפחות. אבל הסיפור הזה (וגם סיפורי יעקב ושפחות נשותיו) ממחישים את הקשר שבין עבדות לבין פונדקאות.
חז"ל הדגישו את העקרון המעשי שנובע מאיסור עבדות: "פועל יכול לחזור בו בחצי היום". ההגדרה של עבד זה שהוא חייב לעבוד. בד"כ עבד מקבל תשלום בתחילה, וזה מחייב אותו להמשיך ולעבוד. זאת בניגוד לפועל שמקבל את שכרו לבסוף, ולכן באופן עקרוני, יש לו בחירה בכל רגע האם להמשיך ולעבוד או לא. במובן הזה, פונדקאות דומה יותר לעבדות. זהו הסכם שאי אפשר לצאת ממנו. זוהי התחייבות שאי אפשר להגיד באמצע "לא רוצה".
אבל למעשה, כאן הבעיה השניה - זה בדיוק מה שהגר אמרה: "לא רוצה". כאשר "ותקל גבירתה בעיניה", היא למעשה אמרה שהיא לא מסכימה למערכת היחסים הזו. דווקא ההריון שלה נתפס כמה שמוציא אותה מהיותה שפחה והופכת אותה להיות גבירה. במקום לתפוס את ההסכם כמערכת של מחוייבות כלפי שרי, היא תפסה את ההריון כמעניק לה מעמד ביחס לאברם.
מצד אחד, המלאך שאומר להגר לחזור ולהתענות תחת יד שרה, קובע שהיא צריכה להמשיך את העבדות, להמשיך את ההסכם. אבל מצד שני, גם שרה מבינה לבסוף שהילד הזה הוא הילד של הגר. ולימים היא תבקש: "לא ירש בן האמה הזה עם בני עם יצחק". בסופו של דבר, הגר לא מוכנה להיות הפונדקאית של שרה, ושרה בסוף מסכימה עם הדבר הזה, ומשלחת את הגר יחד עם בנה מהיותם עבדים ושפחות בביתה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה