פרשת וישב - התמודדויות פנימיות וחיצוניות

 

רש"י בתחילת הפרשה הקודמת קבע "ביקש יעקב אבינו לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף". יעקב אבינו, זה עתה סיים להתמודד מול כמה וכמה גורמים. הוא התמודד מול לבן ויצא בכך בשלום, הוא הצליח לצאת מן הגלות, וגם עבר בשלום את המפגש עם אחיו עם עשיו. אפילו כשחשש מול אנשי שכם ושאר יושבי הארץ, בא ה' והפילו את חיתתו על העמים שמסביב. כעת, לאחר שנאבק מול הגלות, ומול המלאך, מול בן הדוד ומול האח, יעקב אבינו מוכן לישב בשלווה.

אז מהו אותו רוגזו של יוסף? נראה שפעמים רבות אנחנו רואים את המשימות שלנו "בחוץ", מול גורמים חיצוניים. יעקב החל את חייו במאבק ברחם מול אחיו התאום, שמדבר ה' בבטן כבר מוגדר כ"אחר", והוא סוגר מעגל כאשר הוא מצליח ליישב מולו את ההדורים, לפחות באופן חלקי וזמני. בסגירת מעגל זה יעקב עשוי להבין שאפשר לנוח. אבל מתברר שלא. למעשה, עוד לפני "רוגזו של יוסף" הגיע סיפורה של דינה, שהתנתקה ממשפחתה ונלקחה לגלות אישית משל עצמה. וכעת המשפחה מתמודדות מול רוגזו של יוסף, מול ההתנתקות שלו מן המשפחה והגלות שלו.

יעקב סבור שאם הוא סיים את ההתמודדות מול הקשיים שבחוץ, אז עכשיו אפשר לנוח, והוא מגלה שהאתגר האמיתי הוא שמירה על שלמות המשפחה. האתגר האמיתי, הגיד שעשוי להישכח, להתנשי מינן, הוא האתגר של שמירה על התא המשפחתי. יעקב הגיע ממשפחה שלא כולם נשארו בסוף חלק. וגם אם הוא רואה בכל יוצאי חלציו חלק מהמשפחה, יתכן שההתמודדויות עם האיומים מבחוץ לא השאירו לו כוחות לשמור על המשפחה מבפנים.

זוהי גם החולשה של הבנים שלו, שלא יודעים לשמור באופן נכון על האיזון המשפחתי. אבל בפרשתנו ובפרשה הבאה, זה יהיה התיקון שלהם. הדאגה גם לשמעון וגם לבנימין. גם לבנה של לאה וגם לבנה של רחל. יצירת ערבות בין אחים שקובעת שלא משאירים אף אחד מאחור.

האחים מבינים שזוהי משפחה מורכבת, וגם יעקב יבין זאת, כשיבוא לחלק את הברכות. לא תהיה לו רק ברכה אחת, והוא יצליח להתאים ברכה לכל בו, מתוך הבנה שהאומה נבנית מן הכוחות השונים והאופי השונה של כל אחד. "רוגזו של יוסף" מלמד אותנו, שכשתותחים שותקים, צריך לעבוד על בניית המשפחה והאומה. אי אפשר להניח שזה יקרה לבד, או להסתפק בחלוקה למחנות בעת הצורך. צריך להשקיע במציאת מקום לכל אחד, מצד אחד, וביכולת לשתף פעולה ולהחזיק ידיים מצד שני. ולוואי שנזכור זאת, גם כשהתותחים רועמים.