פרשת וירא - מניעים מורכבים
אני חושבת שאחד הקשיים שלי עם העולם הישראלי של ימינו, זה הפקפוק הקבוע במניעים של אנשים. "הם אדיוטים שימושיים" שומעים כאן על ימין ועל שמאל (תרתי משמע), "זה בא בגלל רגשי הנחיתות שלהם", "הם אגואיסטים ונצלנים", "הם בעצם אנטי-ציונים", והבאתי כאן רק כמה דוגמאות, מהנעימות יותר.
משפטים
כאלו מופיעים גם בתוך השיח הדתי "הם מנסים להחריב את היהדות", "זה
בגלל חוסר ביראת שמים", "הם עובדים על עצמם, אבל בעצם זו ילדותיות
נאיבית", "הם מפחדים לאבד את הכח שלהם", "הערצתם מסמאת את
עיניהם" ו"אין להם מושג מה זה בכלל קדושה" ועוד משפטים שהולכים
לכיוונים הללו.
משפטים
אלו נובעים מחוסר אמון עמוק בדברים שאנשים אומרים, כשתמיד מחפשים את מה שמתחת לפני
השטח, ואת המניעים הנסתרים והפגומים.
אז
מה אני חושבת? אינני חושבת שאין גם אמת במשפטים מהסוג הזה. לפעמים. אני פשוט חושבת
שאנשים הם מורכבים. שפעמים רבות, הרגשות שלנו מזינים ומוזנים מהאמונות והדעות
שלנו. הרבה פעמים יש לנו כמה מניעים בו זמנית, חלקם 'נמוכים' יותר, וחלקם 'גבוהים'
יותר.
אחד
הדברים היפים שניתן לראות בתורה, זה כיצד מניעים שונים מובילים לתוצאה אחת. כך
בפרשתנו, ה' מציל את לוט ובנותיו מתוך סדום. מדוע בעצם? תלוי באיזה פסוק אתם
מסתכלים. מתוך הדו שיח בין ה' לבין אברם, עולה שהצדק חייב את הצלת לוט, שכן הוא לא
היה אחד מהרשעים בעיר. זעקת "האף תספה צדיק עם רשע" מחייבת שמי שצדיק,
או לכל הפחות לא רשע, ינצל. אבל במהלך הסיפור נאמר פעם אחת שלוט ומשפחתו הוצאו
"בחמלת ה' עליו" ובפעם אחרת "ויזכור א-להים את אברהם וישלח את לוט
מתוך ההפכה".
כמו
בסיפורים אחרים בתורה, וכמו במצוות שונות, בד"כ אין רק הסבר אחד למעשים.
זכויות אברהם מחד, טיעונים מוסריים מאידך, יחד עם רגשות חמלה, בסוף הוציאו את לוט
מסדום. יתכן שכל סיבה מספיקה כשלעצמה, ויתכן שהשילוב של כולן יחד. אך התיעוד של
התורה את הסיבות השונות מלמד אותנו שהעולם מורכב. לא הכל טיעונים שכליים, ולא הכל
רגשי, ולא הכל אישי, אבל יש מרכיבים גם וגם בהרבה מהסוגיות שאנחנו נדרשים אליהן. ולוואי
שנלמד מהתורה את היכולת להחזיק את המורכבות הזאת, לזהות את הטיעונים השונים
ולכבדם. ומתוך כך לגשת לדיון. אני מקווה שכולנו נרוויח מכך.
תגובות
הוסף רשומת תגובה