פרשת בא - מתנה עם פתק החלפה

 

כשהיינו צעירים, היו לנו שכנים עם פעוטות צעירים. לאחד הפעוטות היתה נטיה שחזרה על עצמה מפעם לפעם, להתעורר בבכי באמצע הלילה, ולצעוק שוב ושוב למים. כשההורים הטרוטים היו קמים להביא מים, היו מוצאים ילד שוכב על הגב, בתנוחת רגל על רגל, רגוע, שלמראה בקבוק המים בידי ההורים היה מפטיר בנונשלנטיות: "שימו בצד"... הסיפור הזה הפך לאחת הבדיחות הפנימיות אצלנו בבית, כשמישהו מבקש משהו ממישהו אחר, ולא צריך את זה מיד, ומבקש 'שימ/י בצד'.

אצלנו בבית זה בדרך כלל משהו שהיה בו צורך, פשוט לא כל כך מיידי. אבל אני לא בטוחה שזה מה שהיה אצל הפעוט שנראה לי שהוא רצה לדעת שהוא מקבל את מבוקשו, גם אם לא היה צורך אמיתי בדבר עצמו.

בפרשה שלנו, להבדיל, קורה משהו דומה. הקב"ה מבקש מאיתנו משהו שהוא לא באמת רוצה או צריך. לקראת, או תוך כדי, מכת בכורות, הקב"ה מצווה את בני ישראל להקדיש את הבכורות לה'. מכיוון שבכורות ישראל לא נפגעו במכת, ובגלל ש'בני בכורי ישראל' ניצל ממצרים, ראוי להקדיש לה' את הבנים הבכורים: "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא". דרך הקדשת הבכורות אנחנו מספרים את סיפור יציאת מצרים ואת היד החזקה של ה', אבל בפועל ה' לא באמת רוצה את הבכורות. יחד עם הציווי על הקדשתם הוא מצווה לפדות אותם. אם תרצו, הוא מבקש מתנה עם פתק החלפה.

מה המשמעות של בקשת 'מתנה' מאוד ספציפית, מתוך מחשבה שישר מחליפים אותה? נראה לי שכמו שהילד של השכנים בעיקר רצה לדעת שההורים שם עבורו בכל רגע, גם בשעות החשוכות של הלילה, והמים היו רק תירוץ, או ביטוי לדבר הזה, כך הקדשת הבכורות היא סמלית ומבטאת נקודה, אבל לא נועדה למלא צורך ממשי במציאות. בהמשך אנחנו נגלה שה' מחליף את הלווים בבכורות, ולכל הפחות אפשר להציע שגם אם הבחירה של הלוויים מתגלה בהמשך, כבר עכשיו אנחנו מגלים שהבכורות אינם המתנה המועדפת על הקב"ה. ובכל זאת הוא רוצה שניתן אותה. ההודיה על יציאת מצרים, על ההצלה של הילדים שלנו, ובכלל על כך שיש לנו ילדים וצאצאים, היא הכרחית, ובאה לידי ביטוי דרך המוכנות להעניק לקב"ה את בנינו הבכורים. אבל שוב ושוב הקב"ה יאמר לנו, את הרצון צריך לבטא אבל את הילדים שלכם תשמרו לעצמכם. ללכת בלי ולהרגיש עם.

[אם תרצו, בספר שלי יש פרק שמפרט יותר מדוע בכורות לא ולוויים כן. בינתיים רק נשים לב שה' פועל ברמות שונות, ולא כל מה שצריך לתת הוא צריך בפועל לקבל].