פרשת בשלח - של מי הידיים האלו

#פש_שבוע לפרשת בשלח - של מי הידיים האלו?

כמה קשה לנו לראות את 'יד ה''! בתור מי שאין לו גוף ולא דמות הגוף, אנחנו לא רואים יד גדולה שיוצאת מהשמים ואפשר להצביע עליה ולהגיד 'זה א-לי ואנוהו'. כדי לזהות את יד ה', אנחנו נדרשים לראות את מה שמעבר למציאות, לפרש את המציאות.

ניתן לראות בתהליך יציאת מצרים את האופן שבו הקב"ה עוזר לראות את היד שלו בהיסטוריה.

במפגש הראשון שלו עם משה הוא אומר למשה "וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא *בְּיָד חֲזָקָה*. וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם". חלק מהפרשנים חושבים שהידיים כאן הן של ה'. עד שה' לא יראה את ידו החזקה, פרעה לא ישלח את העם. אבל יש שמסבירים שבתחילה מלך מצרים לא יתן להלוך, בגלל היד החזקה שלו. וכנגד היד החזקה של פרעה, ה' ישלח את *ידו* ויכה את מצרים.

גם אצל פרעה מדובר על יד מטפורית, אבל יד שיותר קל לראות אותה גם באופן מוחשי. בתוך 'הורדת הידים' שבין פרעה לבין ה', מה יאפשר לנו לראות את יד ה'?

נראה שה' מנסה להפוך את משה להיות ידו. משה יהיה שליח ה', כשה' שולח את ידו. משה יהווה גם הפה וגם היד של ה'. אמנם משה לא שש לתפקיד. הוא מבקש 'שלח נא *ביד* תשלח', הוא רוצה שיד אחרת תישלח. גם שמישהו אחר יהיה לפה. אז אהרן יהיה הפה של משה (מה שבאופן אירוני ישדרג את מעמדו של משה ל'אלהים' מול אהרן ה'נביא'), וגם הוא מתעקש כל הזמן להשתמש במטה, במקום בידים שלו. גם כשה' אומר למשה להטות את ידו, משה משתמש דווקא במטה. רק במכה האחת לפני האחרונה, משה מוכן גם להשתמש בידיים שלו. אולי רגע אחרי שהוא משתמש בהם לצורך תפילה.

היכולת לראות 'ידיים' פיזיות כאן בארץ, לא מורידה מהאלוהיות של המכות, אלא מהווה חוליית מעבר מהבנה מאוד פיזית של המציאות, ליכולת לראות את יד ה' המטפורית. רק אחרי שיראו שוב ושוב את המטה שמכה, ואז את היד של משה, יהיה אפשר לראות גם את היד המטפורית של הקב"ה מתפקדת במציאות.

בסופו של דבר בשירת הים, יבוא שוב העימות שבין יד פרעה ליד ה' - 'אמר אויב... תורישמו ידי', ומצד שני 'ימינך ה' תרעץ אויב'. גם כשמשה מטה ידו על הים ובוקע אותו, יבינו כולם שזאת בעצם יד ה'.

אחרי ההבנה הזאת, כשמשה ירים ידיו במלחמה, יהיה ברור לכולם, שהידיים הללו הן של משה, אבל הן לגמרי מצביעות על הקב"ה. השאלה אם נשכיל להבין זאת, כשהמציאות חוזרת לניסים פחות גלויים, תשפיע על השאלה האם אנחנו כעם שלם נוכל להיות ידו הארוכה של הקב"ה ולהצליח להילחם בעמלק. כפי שנראה בפרשה, הדרך לשם עוד ארוכה.