פרשת תצווה - כשמעירים למישהי על הבגדים
#פש_שבוע לפרשת תצווה:
מתישהו נפל לי איזה אסימון שאופנה היא לא רק עניין של יופי, אלא שהרבה פעמים אנחנו אוהבים אופנות מסוימות כי הן מתחברות לנו בראש לזהות מסוימת. זה לא תמיד כך; לפעמים אני יכולה להסתכל על בגדים של מישהי שנראית נפלא, ולגמרי לא צנועה, ואוכל להתרשם מרחוק, אך לדעת שזה לא מחובר אליי בשום אופן. אני מכירה גברים שחושבים שגורמט הוא יפה, גם אם אין סיכוי שבחיים הם יענדו כזה...
אבל הרבה פעמים לבוש שמדבר אליי, השמלות שתופסות לי את העין, ולהבדיל – סוגי הכיפות
שאני מוצאת כחינניות, יהיו מהתחום שמחובר אליי גם תרבותית. אם כובע מסוים או חולצה מסוימת ישדרו לי ווייב של "האחרת", יכולה לעלות בי רתיעה, גם אם מבחינת
גזרה, התאמה לפנים או צבעים מדובר במשהו שנחשב יפה בעיניי.
אז השאלה אם 'גוזמבות' הן יפות, אם מטפחת ענקית היא חיננית, אם אנחנו אוהבים משקפיים עגולים בקצה החוטם או שדווקא בגדים מחויטים עושים לי את זה – קשורה בסופו של יום גם לקשר הרגשי והערכי
שאני חשה כלפי קבוצות מסוימות בחברה.
ולכן, למרות שאני לגמרי מסתייגת מהעניין, אני דווקא מבינה למה כשמישהי מתראיינת בטלוויזיה, מה שיוצא מאנשים זה – 'אבל ראיתם את המטפחת?!'. כי מה שהם מנסים להגיד הוא שהערכים והזהות שמאחורי המטפחת אינם מקובלים עליהם, ואפילו מעוררים בהם רתיעה.
גם התורה מכירה במקום הזה בנפש – בכך שבגדים מבטאים אותנו, אבל גם מפעילים אותנו. זה בא לידי ביטוי בבגדי הכהונה בפרשה, וגם במצוות ציצית שתפסה לאחרונה הרבה מתשומת
הלב של לומדי הדף היומי.
האם בגדי הכהונה הם יפים? האם ציצית היא יפה? זה קשור ( 😉 ) בין היתר לשאלה מה הם מסמלים עבורנו. מה
אנחנו רואים בעצמנו כשאנחנו מביטים בהם. האם המסר שלהם מדבר אלינו ובאיזה אופן, והאם מבחינה חברתית אנחנו מזדהים עם קהילת 'ממלכת הכהנים' והאופן שבו מתלבש 'גוי קדוש'.
במקדש, הכהנים לבשו בגדי לבן, כשלדעת חכמים רבים באבנט שלהם היה משולב תכלת, והכהן הגדול הוסיף בגדי תכלת וענד ציץ זהב על הראש. יחד עם אלו, הכהן הגדול חבש מצנפת והכהנים
הרגילים מגבעות. ועד היום, אופן לבישת הציצית, הבחירה אם לשים פתיל תכלת או לא,
ואיזה סוג של כיסוי ראש נבחר לחבוש – ימשיכו להוות לא רק בחירה אסתטית אלא גם
ביטוי לערכים וסמל להשתייכות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה