פרשת בהר - ומה בדיוק מערכת היחסים שלנו עם ה'

 

מערכת היחסים שלנו עם הקב"ה עשויה להיות מורכבת, כי כבר בתורה היא לא מוגדרת בצורה חד משמעית. בפרשת השבוע נאמר במפורש "כי לי בני ישראל עבדים", ופסוק זה לכאורה מקבע את המטפורה ואת ההבנה שעם ישראל הם עבדי ה'. לכאורה, גם זו מטרת יציאת מצרים – "שלח את עמי ויעבדוני" (אם כי יחסי עבד ואדון הם גם שונים מיחסי עם שעובד ומלך בהרבה היבטים).

עם זאת, כבר ביציאת מצרים ההגדרות לא ברורות, שכן הפניה הראשונית לפרעה קובעת "בני בכורי ישראל". עם ישראל לא מוגדר כעבד ה' (ולא רק כי הוא עדיין עבד פרעה) אלא כבנו של הקב"ה. הדימוי הזה יחזור גם בהמשך, בעיקר בספר במדבר כשמשה מתלונן שלא הוא זה שילד את העם הזה, ובספר דברים בצורה מפורשת: "בנים אתם לה' א-להיכם" (פרק י"ד), "וידעת כי כאשר ייסר איש את בנו ה' א-להיך מייסרך" (פרק ח').

בספרי הנביאים והכתובים נוסיף גם דימוי של איש ואשה שמקיימים ביניהם מערכת יחסים, לפעמים היררכית ולפעמים שיוויונית יותר.

ריבוי הדימויים יכול להיות מבלבל אבל גם משחרר. מצד אחד, לא לגמרי ברור איך אמורה להיראות מערכת היחסים הזאת – הכנעה ויראה, אהבת ילדים להוריהם, או אהבת אשה לבעלה (או להפך). האם מדובר על ציות מוחלט, וביטול עצמי, או שיש מקום נרחב לאישיות של האדם והעם בתוך מערכת היחסים הזאת.

לצד הבלבול ואי הבהירות, אפשר לומר שהדימויים השונים גם מאפשרים לייצר סוגים שונים של מערכות יחסים עם הקב"ה – הן על ידי יחידים שונים וקבוצות שונות והן על ידי אותם אנשים בתקופות שונות בחייהם.