סוכות - למה לא יושבים בסוכות בפסח?

 סבתא שלי זכרונה לברכה תמיד היתה תוהה למה לא חוגגים את סוכות בפסח. בואו נעשה ליל הסדר בסוכה ונגמור עניין...

אה, תגידו שאין ספק שאת ליל הסדר חגגו בתוך בית (עם דם על המשקופים וכל זה)!? אין בעיה, בואו נצמיד את סוכות לפסח. הרי אם פסח חוגג את היציאה ממצרים, הרבה יותר הגיוני שנחגוג מיד אחריו את ההליכה במדבר.

זה בוודאי מתאים לדעה שהסוכות שאותן אנחנו זוכרים הן זכר לתחנה הראשונה שבני ישראל חנו בה ביציאה ממצרים: "ויסעו מרעמסס סוכותה". וגם אם נגיד שהסוכות הן זכר לענני הכבוד שליוו את בני ישראל לכל אורך ההליכה במדבר [או שהסוכות הם זכר למשכן שהתהלך בתוך בני ישראל במדבר, מוזמנים לקרוא על זה בספר שלי... 😉], אז למה דווקא בתשרי? במדבר הרי הלכו לכל אורך השנה ועוד כמה שנים, כידוע.

נדמה לי שהתורה בחרה להצמיד את חווית ההליכה במדבר (בין אם לאורך הדרך ובין אם בתחנה הראשונה) לחג האסיף. בחג האסיף האדם חוגג את היציאה מן הבית אל השדה לאסוף את ברכת ה' הפרוסה על פני השדה. החוויה שכל צרכינו מוכנים לנו, ואין מה לדאוג, היא אותה חוויה של המן, שגם היא – ברכת ה' הפרוסה על פני השדה, או – בעצם – המדבר. השפע הזה, שדורש מאיתנו גם לפעול - לאסוף, או ללקוט - הוא לא מובן מאליו. בוודאי בימים הראשונים בני ישראל לא כל כך ידעו מה הוא, וגם כשהתרגלו (ואפילו מאסו) היו צריכים להזכיר להם, ששום דבר מזה לא מובן מאליו.

חג הסוכות, נחוג בזמן אסיף, שמזכיר את ברכת ה' של המן, ואולי אפילו את עצי גן העדן הקדום הזמינים למאכל. הוא מוציא אותנו מבית האבן אל ההשגחה הא-להית שדואגת שבו זמנית נרגיש תחושת בטחון והגנה, וגם הבנה עמוקה ששום דבר מזה לא מובן מאליו.