שמיני עצרת - להחזיק את הדלת פתוחה

 

לפני כמה זמן נשלחנו על ידי האורתופד לעשות מדרסים לבן הקטן. אמרו שיש איזה מקום בהמשך הרחוב, וכשניסיתי להתקשר אמרו ששעות הפתיחה הן מתשע ועד ארבע. השעה היתה ארבע וחמישה. אמרנו שננסה ללכת, אולי יסתייע בידינו (או ברגלינו...). רצנו והגענו, ואכן המקום עדיין היה פתוח, עם המולה של עוד אנשים ולקראת סגירה. השתדלנו לא ללחוץ אבל שאלנו אם עוד אולי נוכל להספיק לעשות את מה שצריך בשביל שיוכלו להכין עבורנו מדרסים. בעל הבית היה אדיב ונחמד, ולמרות שהזכיר שאשתו לא תהיה מרוצה, הוא בכל זאת נשאר עוד כמה דקות כדי לעזור לנו (ואז עוד כמה כדי לספר לנו סיפורים ואנקדוטות מהעבודה שלו).

יש משהו מאוד נחמד בחוויה הזאת, של "לגנוב" עוד כמה דקות של פתיחת החנות, כדי שנספיק את מה שרצינו ולא נצטרך לחזור ביום אחר. זו אמנם פרנסה שלהם, אבל יש בכך גם הכנסת אורחים, ונעים לדעת שמישהו היה מוכן להחזיק לך עוד כמה דקות את הדלת פתוחה.

חז"ל התלבטו בטיבה של שמיני עצרת. עצרת פירושה עצירה ושביתה מחד, אבל גם התכנסות מאידך. התכנסות יכולה להיות לתוך הבית, וזו בעיקר החוויה שלי – שבעצרת חוזרים לתוך הבתים. זהו החג שבו נכנסים הביתה ומעריכים את ארבעת הקירות הללו מחדש אחרי היציאה החוצה. כשם שהערכנו את השגחת ה' ביציאה מהבית (ובהליכה במדבר), כך נוכל להודות לו על הכניסה הביתה (ולארץ ישראל). אבל חז"ל גם אמרו שיש התכנסות במקדש. ששמיני עצרת זה הדקות הללו שהקב"ה משאיר את השערים פתוחים, ונותן לנו עוד יום של "קבלת קהל".

האופי הדואלי הזה של היום – של חגיגת הכניסה הביתה, יחד עם ההזדמנות לעוד יום של קודש ומקדש – בא לידי ביטוי במקורות הסותרים ביחס לשאלה האם שמיני עצרת הוא "רגל". מצד אחד התורה קבעה רק שלשה רגלים, וסוכות נמצאת ברשימה ושמיני עצרת לא, וגם חז"ל ראו בו רק יום של השלמת חובות העליה לרגל של סוכות. מצד שני, חז"ל גם קראו לו 'רגל בפני עצמו'. נראה שיש כאן קבלת קהל, והזדמנות נוספת, בלי מחוייבות נוספת. יום של חסד א-להי (בכניסה לבית שלנו, ובפתיחה של הבית שלו).

לאורך השנים הוספנו עוד משמעויות ליום הזה – תפילת הגשם (עכשיו שנכנסנו לבתים, אפשר להתחיל לבקש) ושמחת תורה (של הזדמנות לשמוח בקודש, ולהוסיף עוד לימוד). בשנים האחרונות נוספו גם ערבובי הרגשות של אנשים שאיבדו את החיים, את הבתים, ועוד דברים רבים אחרים, יחד עם שמחה על חזרת החטופים, והצלחות מסוימות במלחמה. לחלק מאיתנו תתאים ההתכנסות פנימה, דקת דומיה ותפילה לחזרה לשגרה, וחלק ישקיעו בעוד כמה רגעים של ריקודי שמחה וקדושה. ואלו ואלו דברי א-להים חיים.